זאבי אחזקות
צרות של עשירים.
באוקטובר שנת 1999, לכשרכש את מניות בזק, הפך גד זאבי בין לילה כמעט ל"טייקון"
ואחד מאנשי העסקים המרכזיים בנוף העסקים הישראלי.
רכישת מניות בזק לוותה בהסכם הלוואה יוצא דופן לפיו הסכימו שבעה בנקים להלוות סכומי עתק לגד זאבי
שהסתכמו בסך של 733 מיליוני דולר.
הסכם ההלוואה קבע ריבית מוסכמת שתשולם עם החזר ההלוואה תוך שנתיים וריבית נוספת של 3%
במידה וההסכם יופר על ידי זאבי באופן שההלוואה לא תפרע במועד.
ריבית זו נקראה ריבית ההפרה ולאחרונה קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב
כי ריבית ההפרה הנה כדין פיצוי מוסכם אשר משולם בדרך כלל במקרים של הפרה יסודית של הסכם.
הפיצוי המוסכם הינו מונח שגרר מספר פרשנויות בדין הישראלי מאחר ולעיתים קרובות סכומו נקבע כמעט בלעדית
על ידי הצד החזק בעסקה וללא קשר לנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מההפרה של ההסכם.
סכום הפיצוי המוסכם נקבע באופן די סטנדרטי בהסכמים ממוניים.
לדוגמא בהסכמי נדל"ן כיום השתרשה הנורמה לפיה סכום הפיצוי המוסכם הינו בסך של 10% משווי העסקה בדרך כלל.
זה מכבר התייחסו בתי המשפט בישראל בספקנות לנושא הפיצוי המוסכם תוך שראו בו במקרים מסוימים כ"קנס"
אשר לא ניתן לאכפו על פי הדין האנגלי לדוגמא.
בשנים האחרונות לאור התיקון שנעשה בסעיף 15 א' לחוק החוזים תרופות,
נדונה לא אחת האפשרות של בתי המשפט להתערב ולהפחית את סכום הפיצוי המוסכם שנקבע בחתימת ההסכם.
התיקון לחוק מאפשר לבתי המשפט במקרים חריגים לבחון את אומד דעת הצדדים ביום החתימה על ההסכם
ולקבוע באם ביום החתימה על ההסכם חזו הצדדים את הנזקים הצפויים כתוצאה מהפרתו ע"י מי מהצדדים
ובהתאם קבעו את סכום הפיצוי המוסכם שכן במידה והסכום שנקבע היה חריג וגבוה במיוחד,
התערבו לא פעם בתי המשפט והפחיתו אותו באופן ששיקף לדעתם את הנזק שצפו הצדדים
בעת החתימה על ההסכם.
במקרה של זאבי, עפ"י עדות הבנקים, סכום העתק של ההלוואה שנתנה,
היה חריג ביותר שכן אף לא סכומים דומים לו בגודלם לא ניתנו על ידם באופן שכזה לאיש אחד,
באותה התקופה.
לא זו אף הביטחונות אותם דרשו וקיבלו הבנקים הסתכמו בשעבוד של המניות בלבד.
ברי כי גד זאבי לא יכול היה להמציא לבנקים באותה העת בטחונות אחרים בסכומים שכאלה
ומכל מקום אלה הסתפקו במניות בלבד כבטוחה להלוואת העתק.
בהתחשב בעובדה שמונה כונס נכסים על החברות שבבעלות גד זאבי שרכשו את המניות,
ישאל השואל האם הימרו הבנקים בכספי הציבור לכשנתנו הלוואתם העצומה באופן שנתנה
ועד כמה ההימור היה מסוכן.
לאחר קבלת ההלוואה ערכן של המניות ירד באופן שלא אפשר לזאבי להחזיר את ההלוואה במועד ואילץ מינוי של כונס נכסים.
במידה והמניות לא היו עולות בערכן או שמכירתן הייתה מתבצעת במועד מוקדם יותר
אין ספק שהנזק לבנקים היה עצום ומסתכם אף במאות מיליוני דולר.
בפועל קיבלו הבנקים סכום עצום של כ 830 מיליון ₪ מעבר להלוואה וסכום הריבית המוסכמת ששולמו להם במלואם.
סיום הפרשה
בסיומה של הפרשה התמזל מזלם ומינויו של כונס הנכסים והעיכוב במכירת המניות השתלם לצדדים מאחר
וערכן עלה והבנקים הרוויחו מאות מיליוני שקלים מהעיכוב במכירת המניות שנמשך
עד לקבלת כל ההיתרים הנדרשים כשמונה שנים ועד לסיום הליכי הכינוס בנובמבר 2009.
כשמדובר בסכומים שכאלה תביעתו של זאבי לבקש את בית המשפט להפחית את סכום הפיצוי המוסכם
לא אחרה לבוא ולאחרונה החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב לאחר ניתוח מדוקדק של האירועים,
להפחית את סכום הפיצוי המוסכם ומצא מוצא להצדקת החלטתו בזמן הממושך והבלתי צפוי לצדדים,
שלקח לכונס הנכסים למכירת המניות.
לבית המשפט במקרה הזה היה "קל" לקבל החלטה שכזאת מאחר ומדובר בסך הכל בחלוקה חדשה
של הרווחים ממכירת המניות ותוך כך איפשר לזאבי להינות מסכום נוסף שהוערך בכחמישים מיליוני ₪
(עדיין סכום זניח לעומת סך 830 מיליוני ₪ שהבנקים קיבלו מעבר לריבית המוסכמת).
ישאל השואל, האם היה בית המשפט מחליט באותו האופן גם במקרה
והעיכוב במכירה היה גורם לבנקים להפסדים של מאות מיליוני ₪?
ההחלטה בעלת השלכות מסוימות אולי אופטימיות, על פסיקות עתידיות
ומאפשרת שיקול דעת נרחב יותר של בתי המשפט בתביעות שכאלה.
שיקול הדעת של בתי המשפט להפחית את סכום הפיצוי המוסכם הינו החסם היחידי במקרים של חוסר יכולת בלתי צפויה
לקיים הסכמי הלוואה בעיקר אם אלה נלקחו בתנאי לחץ, אל מול כוחם הבלתי פרופורציונלי של הבנקים בהסכמי הלוואה ואשראי,
לחייב לקוחותיהם בתשלומי עתק בגין "פיצוי מוסכם" שבדרך כלל מסתיימים בלא פחות מפשיטות רגל או פירוקי חברות
במקום שאולי היו יכולים להסתיים גם אחרת.
פסק הדין מתווסף למספר פסקי דין שנתנו לאחרונה לפיהם מסתמנת מגמה של בחינה מחדש
והגבלת יכולתם והשפעתם העצומה של הבנקים על לקוחותיהם וחשבונות הבנק שלהם.
בשני פסקי דין נוספים נקבע כי על בנק מזרחי טפחות לפצות לקוחותיו במיליוני שקלים
האחד בגין שימוש שנעשה לרעה בחשבון הבנק של לקוחה ע"י בנה שעשה פעילות ספקולטיבית
שגרמה לה לקריסה כלכלית והשני בגין משיכות שנעשו מחשבונו של המיליארד מיכאל אקסלרוד
ע"י הנוכל מיכאל לוויטין שרוקן לחלוטין את חשבונו.
במצב בו הגישה לערכאות משפטיות ללקוחות הנמצאים בבעיות כספיות מוגבלת
עד בלתי אפשרית עקב ההוצאות המשפטיות הצפויות, לעומת הבנקים שיכולתם להיכנס בשערי בית המשפט אינה מוגבלת,
חייבים המחוקק ובתי המשפט להקפיד ולשמור על איזון הן בחלוקת הנטל והן בחלוקת השלל (נדיר ככל שיהיה)
תוך שייצרו תנאים יותר נוחים לאפשר קבלת פיצוי לנפגעים מהתנהלות הבנקאים ומחמדנותם.
